כל הכתבות מ "נובמבר, 2013"

מסוגלות הורית

‏‏‏‏28 נובמבר 2010

‏‏‏כ"א כסלו תשע"א


פרופ' משה אלמגור, פסיכולוג קליני בכיר מאוניברסיטת חיפה:

יעילות השימוש בחוות דעת פסיכולוגית להערכת 'מסוגלות הורית' מוטלת בספק

*"יש לצמצם באופן משמעותי שימוש במבחנים פסיכולוגיים והגבלתם בהתאם לכללים לכתיבת חוות דעת משפטית", קובע הדוח*


"יעילות השימוש בחוות דעת פסיכולוגית להערכת 'מסוגלות הורית', חוות דעת שמקבלת משקל רב בהחלטה של בתי המשפט בהכרעה לאיזה הורה להעניק את המשמורת על הילדים, מוטלת בספק", כך קובע דוח חדש של הפסיכולוג הקליני ד"ר משה אלמגור מאוניברסיטת חיפה יחד עם גב'  דינה ארליך. ההמלצות שלהם: לצמצם את השימוש במבחנים פסיכולוגיים. והפיכת המשמורת המשותפת לפיתרון החוקי הסטנדרטי בהיעדר הסכמה אחרת בין בני הזוג.   


הכלל הנהוג כיום בבתי המשפט בישראל בבואם לקבוע מי מבני הזוג יקבלו משמורת על הילדים הוא טובת הילד. אם בעבר מבחן זה העניק ברוב המקרים את המשמורת לאם, התמורות החברתיות בשנים האחרונות הביאו להבנה שגם אבות יכולים לשמש כהורים לא פחות טובים מאימהות. בהיעדר החלטה אוטומטית, הופכת מידת ההתאמה ההורית למשמעותית ביותר. כיוון שבדרך-כלל ההורים הנתונים במאבק משורת ואשר מופיעים מסוגלים על פניהם (לא עומדים בקריטריונים של אי מסוגלות) מהווים בעייה קשה לגבי ההחלטה על המשמורת. לכן, אחד הכלים שבהם משתמשים כיום בתי המשפט בהכרעה בסוגיה זו הוא חוות דעת פסיכולוגית לעניין ה "מסוגלות הורית". לדבריו של ד"ר אלמגור, חוות דעת זו מקבלת משקל רב בהחלטות בתי המשפט. אולם כבר בשנת 1999 הוא פרסם דוח בו נמצא כי הכלים האיבחוניים  העומדים בפני הפסיכולוג הקליני בבואו לקבוע מסוגלות זה בעייתיים, לכל הפחות. המאמר עורר עניין רב בין אנשי המקצוע והמשפט וחולל סערה לא קטנה.


בדוח החדש ביקשו החוקרים לבדוק האם ב-11 השנים האחרונות חלו שינויים בכלים אלו או שגם כיום תוקפה של חוות דעת זו מוטלת בספק. הכלים שנבדקו הם הראיון הקליני, השלמת משפטים, ציורים ומבחנים פסיכולוגים שונים כגון מבחן רורשאך; WAIS-III; T.A.T ועוד.


מהדוח עולה כי גם כיום מבחנים אלה אינם מצליחים לענות על שאלת ה"מסגולות ההורית" מסיבות רבות ומגוונות: הכלים אינם מתקפים מחקרית את המושג; הכלים נכונים לשעת הבדיקה, שהיא שעת משבר, אולם אין להם יכולת לנבא התנהגות בעתיד; רוב הכלים והמדדים מבוססים על נורמות ממדינות אחרות ולא מדובר במדדים שמשקפים בהכרח את ההתנהגות בחברה הישראלית; הכלים מעריכים את היחיד ואינם לוקחים בחשבון השפעות של המערכת המשפחתית ועוד. "סקירה זו של המבחנים הפסיכולוגיים מחזקת את המצב העגמומי בתחום הערכת המסוגלות ומטילה ספק באפשרות להשתמש בהם ככלי הערכה ואבחון, במיוחד לישראל. כל האמור לעיל מביא להטיל ספק באפשרות השימוש במבחנים אלה להערכת מסוגלות הורית. יש לצמצם באופן משמעותי שימוש במבחנים פסיכולוגיים והגבלתם בהתאם לכללים לכתיבת חוות דעת משפטית", כותבים החוקרים בדוח.


לדבריהם, הפסיכולוג, תוך שהוא נעזר בחוות דעת של גורמי מקצוע נוספים כמו יועצים, פקידי סעד, עובדים סוציאליים וכד', יכול להיות הגורם שמרכז את המידע ומעבד אותו וכך הוא מוסיף חומר רלוונטי שיכול לסייע לבית המשפט.


"אנו מציעים כי ייקבע בחוק כי משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת יהיה הפיתרון הסטנדרטי בהיעדר הסכם אחר בין בני הזוג. אנחנו ערים לכך שפתרון זה, שמועיל מאוד לטובת הילד, עלול לפגוע בחופש של ההורים מבחינת מקום מגוריהם וכדומה, והגבלת חופש זה אולי סותרת את רוח חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. אך החברה כבר הראתה במעשה החקיקה כי טובת ורווחת הילדים גוברת על זכויות אדם בסיסיות. קיומו של פיתרון זה יכול לשמש גורם נוסף בשיקולים לגבי גירושין, כיוון שהוא מעלה את המודעות באשר למחיר הכרוך בהם", מסכמים החוקרים.