כל הכתבות בקטגוריית "Uncategorized

מה זה ההסברים הללו לעזאזל….

 

6_children_clipart

הם הגיעו אלי שלושה: אמא(42), אבא(43) וילד(10) . התישבו על הכסאות בחדר: אמא, ילד,אבא.(למדתי שהדרך בה מתישבת משפחה בחדר במפגש הראשון מעידה על הקשרים במשפחה…)

 הם תיארו את מערכת היחסים החמה במשפחתם, יש במשפחה עוד 2 אחיות והילד עמו באו הוא ילד הסנדויץ שלהם..

  התרשמתי מהבהירות והפתיחות שבה הציגו את הבעיה:

 הילד סובל משעמום ניכר בכיתה, בהיותו נמצא במסגרת שאינה נותנת מענה לצרכיו האינטלקטואלים ואינה מאפשרת לו להביא לידי ביטוי את יכולותיו וכשרונוולכן הוא מפריע, מציק לילדים אחרים, לא ממש משולב חברתית בתוך בית הספרבבית מתנהג נפלא, הוא אח גאה לאחיותיו, מעסיק עצמו במשחקים במחשב, אוהב לשחק שחמט עם אבא, נהנה לספר לאמא את מה שקורה לו

הסיבה שבגללה הגיעו היא החשש של ההורים מפני העברתו הצפויה למסגרת חדשה, כזו שמתאימה יותר לכישוריו ויכולותיו.. ההורים יודעים שמערכת החינוך נותנת לו צ'נס גדול להשתלב היטב ולחוות חוויה של כיף והנאה בבית הספר, אולם הם מאוד חוששים מהמשך ההתנהגות הבלתי רצויה שלו

 באחת השיחות (שנערכו בחופש הגדול) פנתה האם לילד ובמשך 15 דקות הסבירה לו מדוע חשוב שיעשה מאמץ להשתלב במסגרת החדשההיא הסבירה לו באריכות, בצורה בהירה , הגיונית,בצורה שמותאמת לגילו את כל היתרונות שיצמחו לו מהתנהגות טובה ותקינה בבית הספר, והוא כמי שמאולף להקשיב לה ישב במשך כל ההסבר הזה ונעץ באמא זוג עינים ענקיות כחולות מקסימות

ראיתי שהוא שומע אך אינו מקשיבכשסיימה האם לדבר שאלתי את הילד:”מה שמעת שאמא אמרה לך?” הוא בתגובה הניע את כתפיו ועשה תנועה של "לא יודע"…ראיתי איך פניה של האם מתכרכמות, אחרי שכל כך התאמצה להסביר, אחרי שהיא כל כך רוצה בטובתו של הילד האהוב שלה הסתבר לה כי לא הצליחה להגיע אליו

התיאור המתואר כאן מאוד אופייני למערכות יחסים במשפחות נורמטיביות וטובותבתהליך התקשורת הבינאישי בו אין מוודאים את התקיימותו של תהליך תקשורת זורם קורה לא פעם שהצד המוסר בתקשורת משוכנע שהצד הקולט קלט את כל הנאמר , ובמציאות הצד המוסר דיבר, הצד הקולט לא קלט ותהליך התקשורת לא התקיים

 כאשר הורים מסבירים לילד משהו חשוב שיעצרו אחרי כל משפט או שניים ויוודאו מה נקלט..

במקום לשאול "הבנת מה שאמרתי לך?" ולקבל תשובה של כן או לא, כדאי לשאול"מה הבנת?” וכך לודא מה נקלט, מה הופנם, ..

ילדים רבים רגילים לשמוע הסברים ארוכים ומלומדים מהוריהם אך הרבה פעמים אינם מקשיבים ואז מתחילות להיווצר במשפחות בעיות תקשורת, נולדים כעסים, נוצרים תסכולים והקשר בין ההורים לילדיםנעשה טעון ומתוח

ובאשר לילדון החמוד המתואר למעלה: בנינו תכנית חיזוקים להתנהגויות רצויות במסגרת הלימודית החדשה שהוצעה לו, קבענו חיזוקים חיוביים להתנהגויות אילו , אפשרתי בעזרת ההורים לילד לבחור את ההתנהגויות ולשלוט בהתנהגויות בהן יבחר להתנהג במסגרת החדשה , כמובן שאם ירצה לזכות בחיזוקים החומריים , בפרסים שנקבעו יצטרך להתנהג בצורה הולמת

והמציאות הוכיחה כי מה שאיפשר לילד שינוי בהתנהגותו לא היו ההסברים המשכנעים של אמא להם לא הקשיב ממש, אלא השליטה שלו בהתנהגויותיו הושגה דרך הרצון שלו להרוויח חיזוקים שנקבעו, וביחד עם זאת הצליח להתנהג(רוב הזמן…) מצוין במסגרת החינוכית. ההנאה ששאב מהחיזוקים החיוביים שקיבל בבית הספר מהמורים,יחד עם החיזוקים החומריים שאיפשרו לו הוריו הביאה בסופו של דבר להשתלבות יפה שלו במסגרת החדשה.

שינוי התנהגות באמצעות בניית תכנית חיזוקים מותאמת ואישית היא אחת מהדרכים האפקטיביות ביותר של הטיפול הקוגניטיבי התנהגותירק מטפל מנוסה ומיומן יכול לעזור למשפחה לבנות ולהתאים תכנית כזו לצרכיהלאחר שמושגת ההתנהגות החיובית לא צריך יותר את הפרסים החומריים כי החיזוק מגיע מבפנים….

כתבה: אירית גיל לב
הכותבת הינה מדריכה ומטפלת מומחית בCBT.

 

מסוגלות הורית

‏‏‏‏28 נובמבר 2010

‏‏‏כ"א כסלו תשע"א


פרופ' משה אלמגור, פסיכולוג קליני בכיר מאוניברסיטת חיפה:

יעילות השימוש בחוות דעת פסיכולוגית להערכת 'מסוגלות הורית' מוטלת בספק

*"יש לצמצם באופן משמעותי שימוש במבחנים פסיכולוגיים והגבלתם בהתאם לכללים לכתיבת חוות דעת משפטית", קובע הדוח*


"יעילות השימוש בחוות דעת פסיכולוגית להערכת 'מסוגלות הורית', חוות דעת שמקבלת משקל רב בהחלטה של בתי המשפט בהכרעה לאיזה הורה להעניק את המשמורת על הילדים, מוטלת בספק", כך קובע דוח חדש של הפסיכולוג הקליני ד"ר משה אלמגור מאוניברסיטת חיפה יחד עם גב'  דינה ארליך. ההמלצות שלהם: לצמצם את השימוש במבחנים פסיכולוגיים. והפיכת המשמורת המשותפת לפיתרון החוקי הסטנדרטי בהיעדר הסכמה אחרת בין בני הזוג.   


הכלל הנהוג כיום בבתי המשפט בישראל בבואם לקבוע מי מבני הזוג יקבלו משמורת על הילדים הוא טובת הילד. אם בעבר מבחן זה העניק ברוב המקרים את המשמורת לאם, התמורות החברתיות בשנים האחרונות הביאו להבנה שגם אבות יכולים לשמש כהורים לא פחות טובים מאימהות. בהיעדר החלטה אוטומטית, הופכת מידת ההתאמה ההורית למשמעותית ביותר. כיוון שבדרך-כלל ההורים הנתונים במאבק משורת ואשר מופיעים מסוגלים על פניהם (לא עומדים בקריטריונים של אי מסוגלות) מהווים בעייה קשה לגבי ההחלטה על המשמורת. לכן, אחד הכלים שבהם משתמשים כיום בתי המשפט בהכרעה בסוגיה זו הוא חוות דעת פסיכולוגית לעניין ה "מסוגלות הורית". לדבריו של ד"ר אלמגור, חוות דעת זו מקבלת משקל רב בהחלטות בתי המשפט. אולם כבר בשנת 1999 הוא פרסם דוח בו נמצא כי הכלים האיבחוניים  העומדים בפני הפסיכולוג הקליני בבואו לקבוע מסוגלות זה בעייתיים, לכל הפחות. המאמר עורר עניין רב בין אנשי המקצוע והמשפט וחולל סערה לא קטנה.


בדוח החדש ביקשו החוקרים לבדוק האם ב-11 השנים האחרונות חלו שינויים בכלים אלו או שגם כיום תוקפה של חוות דעת זו מוטלת בספק. הכלים שנבדקו הם הראיון הקליני, השלמת משפטים, ציורים ומבחנים פסיכולוגים שונים כגון מבחן רורשאך; WAIS-III; T.A.T ועוד.


מהדוח עולה כי גם כיום מבחנים אלה אינם מצליחים לענות על שאלת ה"מסגולות ההורית" מסיבות רבות ומגוונות: הכלים אינם מתקפים מחקרית את המושג; הכלים נכונים לשעת הבדיקה, שהיא שעת משבר, אולם אין להם יכולת לנבא התנהגות בעתיד; רוב הכלים והמדדים מבוססים על נורמות ממדינות אחרות ולא מדובר במדדים שמשקפים בהכרח את ההתנהגות בחברה הישראלית; הכלים מעריכים את היחיד ואינם לוקחים בחשבון השפעות של המערכת המשפחתית ועוד. "סקירה זו של המבחנים הפסיכולוגיים מחזקת את המצב העגמומי בתחום הערכת המסוגלות ומטילה ספק באפשרות להשתמש בהם ככלי הערכה ואבחון, במיוחד לישראל. כל האמור לעיל מביא להטיל ספק באפשרות השימוש במבחנים אלה להערכת מסוגלות הורית. יש לצמצם באופן משמעותי שימוש במבחנים פסיכולוגיים והגבלתם בהתאם לכללים לכתיבת חוות דעת משפטית", כותבים החוקרים בדוח.


לדבריהם, הפסיכולוג, תוך שהוא נעזר בחוות דעת של גורמי מקצוע נוספים כמו יועצים, פקידי סעד, עובדים סוציאליים וכד', יכול להיות הגורם שמרכז את המידע ומעבד אותו וכך הוא מוסיף חומר רלוונטי שיכול לסייע לבית המשפט.


"אנו מציעים כי ייקבע בחוק כי משמורת משותפת או אחריות הורית משותפת יהיה הפיתרון הסטנדרטי בהיעדר הסכם אחר בין בני הזוג. אנחנו ערים לכך שפתרון זה, שמועיל מאוד לטובת הילד, עלול לפגוע בחופש של ההורים מבחינת מקום מגוריהם וכדומה, והגבלת חופש זה אולי סותרת את רוח חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. אך החברה כבר הראתה במעשה החקיקה כי טובת ורווחת הילדים גוברת על זכויות אדם בסיסיות. קיומו של פיתרון זה יכול לשמש גורם נוסף בשיקולים לגבי גירושין, כיוון שהוא מעלה את המודעות באשר למחיר הכרוך בהם", מסכמים החוקרים.