שאלות ותשובות בשידור הערוץ האקדמי: פסיכולוגיה משפטית, מרכז מפנה אוגוסט 2013

שאלה מס' 1:

כיצד אתה מגדיר מסוגלות הורית?

תשובה: מסוגלות הורית אינה מוגדרת בחוק ו/או בתיאוריה. החוק נותן תשובה שלאלה מי לא יכול להיות הורה, אבל לא מגדיר מי כן יכול להיות הורה. הגדרת המסוגלות הקיימת מגיעה מכיוונו של הילד והיא אומרת שההחלטה לגבי מי הורה צריכה להיות לפי מיטב האינטרסים של הילד, או בהחלטה בין שני הורים, מי ההורה המזיק פחות לילד.

שאלה מס' 2:

מה הם האינטרסים הטובים ביותר עבור הילד?

תשובה: שני הורים אשר לוקחים אחריות על הילד; מציבים לו מערכת קבועה ומתמשכת, יכולים להעניק לו אהבה, חום, תמיכה ויציבות כלכלית מינימאלית.

שאלה מס' 3:

מיהו ההורה שאינו יכול לקחת אחריות על הילד?

תשובה: החוק קובע כי הורה אשר מתעלל בילדו, למשתמש באופן קבוע בסמים כבדים, חולה במחלה אשר אינה ניתנת לשליטה תרופתית ו/או אינו יכול לשלוט על התנהגותו וזו עלולה להזיק, ו/או אין לו את היכולת הכלכלית להחזיק בילד, אינו ראוי לשמש הורה.

שאלה מס' 4

כששני הורים נאבקים על החזקת הילד איך נקבע מי ההורה המתאים?

תשובה: זו אחת השאלות הקשות ביותר למענה ולמעשה, אין מענה טוב לשאלה זו. כאשר יש שני הורים שאף אחד מהם לא עונה על הקריטריונים של אי כשירות, הופכת ההחלטה ליחסית; מי ההורה הטוב יותר בין השניים.

שאלה מס' 5:

ובכל זאת איך מחליטים?

תשובה: ההחלטה נעשית על בסיס התרשמות הגורם המאבחן שאליו פונה בית המשפט. גורם זה הוא, בדרך כלל, פסיכולוג קליני. הציפייה היא שלפסיכולוג יש כלים להערכה אישיותית אשר מאפשרים לו לענות על השאלה. אפשרות שנייה מתייחסת לכלל הלכתי הקשור בגילו של הילד. ילד עד גיל 6 הולך עם אימו. המסורת ההכרעתית הולכת עם הרעיון שהאם היא ההורה הטוב יותר. וזאת על בסיס תיאוריות פסיכולוגיות ארכאיות אשר לא הכירו ולא זיהו את תפקידו המשמעותי של האב בגידול הילדים.

הכרעה בשאלה זו, אם כך, תלוייה בגישה התיאורטית של הפסיכולוג.

שאלה מס' 6:

למה אתה מתכוון?

תשובה: יש לנו בעייה מאוד קשה בהחלטה מסוג זה והבעייה היא עקרונית ובסיסית. הפסיכולוג מתבקש לנבא מצב עתידי על בסיס של התנהגות בעבר אשר אין לה בהכרח קשר עם התנהגות עתידית. יכולת הניבוי של הפסיכולוגים היא נמוכה ביותר ואף אין לו את הכלים המתאימים לענות על שאלה זו.

שאלה מס' 7

מהו הכלי המתאים?

תשובה: כדי שכלי פסיכולוגי יוכל לענות על שאלה כל שהיא הוא חייב לעמוד בשלושה קריטריונים: א. הוא חייב להיות תקף, כלומר הוא חייב לבדוק את המושג שאותו הוא אמור לבדוק. כיוון שכפי שאמרתי, מושג המסוגלות אינו ברור, הרי בהכרח אין כלי שמיועד לבדוק את המושג הזה. הכלל השני הוא מהימנות, כלומר, הציון שאני מקבל במבחן מסויים או תצפית שאנשים שונים עושים על ההורים צריכה להיות יציבה. הציון אמור להישאר ברמה קבועה פחות או יותר וצריכה להיות מידה גבוהה של הסכמה בין הצופים. הקריטריון השלישי הוא נורמות מקומיות. נורמה היא ציון על אותו הכלי אשר מתקבל באוכלוסייה הכללית ומאפשר לנו להגדיר מתי הציון על המבחן הוא חריג ביחס לאוכלוסייה. לרוע המזל, כל המבחנים הפסיכולוגיים בהם משתמשים להערכת מסוגלות הורית אינם תקפים למענה על שאלה זו ולמרביתם אין נורמות מקומיות.

שאלה 8:

מה עוד מפריע להחלטה?

תשובה: הזוג שמגיע להערכת מסוגלות נמצא במשבר. הם נמצאים במאבק משפטי מורכב וקשה. סיטואציה כזו אינה משקפת את חייהם מחוץ למשבר ואינה יכולה לשמש אמצעי לניבוי תפקוד אחריו. בזמן הנישואין פיתח הזוג חלוקת תפקידים שאינה מלמדת בהכרח על חלוקת התפקידים העתידית. חלוקה זו מתייחסת גם לכמות הזמן שמתאפשרת להיות עם הילדים וכו'. כל זה יכול להשתנות בקלות במערכת זוגית אחרת וכן הניבוי הוא קשה ביותר. כל הגורמים הללו הופכים את התשובה לשאלה מי ההורה המתאים יותר לקה וכמעט בלתי ניתנת לפיתרון.

שאלה מס' 9

ובכל זאת?

התשובה לשאלת הבחירה בהורה הטוב ביותר צריכה להינתן במגש בין בני הזוג ובמנותק מהשאלה המשפטית של הפרידה. בני הזוג צריכים להחליט על נושא המשמורת ביניהם כאשר יש כמה מודלים שניתן לבחור ביניהם: משמורת יחידה, משמורת משותפת. במשמורת יחידה יש הורה אחד אשר הילד נמצא אצלו/ה מרבית הזמן ולהורה השני יש זכויות ביקור. ההחלטות המשמעותיות יכולות להתקבל במשותף ע"י שני בני הזוג. משמורת משותפת אומרת למעשה ששני בני הזוג מארגנים את חייהם החדשים לפי צרכי הילדים. לכל ילד יש שני בתים אותם הוא חולק בזמן. חצי זמן בבית אחד וחצי בשני. כל בית הוא בית שלם עבור הילד מבחינת התנאים הפיזיים (חדר/מקום לינה משלו, בגדים וכו'). ההורים גרים בטווח היחסים החברתיים של הילד (איזור בית הספר) כדי לא לנתקו מהמסגרות החברתיות.

שאלה 10

איזה מהפתרונות עדיף?

מבחינתו של הילד עדיף הפיתרון השני מאחר והוא עונה על כך שלילד יש שני הורים, מערכת התייחסות ובית קבוע. כדי שייבחר הפיתרון הזה על ההורים להיות ביחסים טובים עם תקשורת טובה ביניהם. בכל מקרה אחר, עדיף פיתרון המשמורת היחידה.

שאלה 11

האם זה לא מבלבל את הילד להחליף בתים?

זה מאוד תלוי בנסיבות. כללית, כל עוד הבתים המאורגנים ומסודרים מבחינה פיזית ולילד יש מקום קבוע, אין כל קושי במעבר. כאשר התקשורת בין ההורים טובה, קל גם לילד לעשות את המעברים. עם זאת, ובכל סוג משמורת, אנחנו מצפים לקשיים בעיקר בזמן המעבר מבית לבית ובמיוחד בתקופה הראשונה.